כן,זה לא יהיה נאחס לומר זאת.
אני מתחיל להתרגש לקראת המשחק בית מול עמק יזרעאל ב-21/3
עוד 12 יום.
תמיד הייתי מה שנקרא,קצת יותר אוהד הכדורגל במרכאות,אבל את הצהוב של הכדורסל תמיד שנאתי יותר מכל.
עם זאת,גם אני עברתי אינספור חוויות באוסישקין בשנות ה-80 וה-90 והפעם הראשונה בה ראיתי את המוות בעיניים,קרתה במלחה עת חבורת פחדנים עם צעיפים צהובים-שחורים הגיחו מהחושך מפאתי שכונת מלחה,בחבורה גדולה על מספר אוהדים מצומצם.
אני לא גדלתי ברחוב,והפעם הראשונה בחיי בערך בה למדתי להגן על עצמי זה בהוסטל שהתחלתי לעבוד בו לפני חודשיים וקצת.
לכן אני חייב את העובדה שיצאתי בשלום (למעט כאפה מזעזעת לאף) לכמה אמיצים שהיו איתי והגנו גם עלי בגופם באומץ,והפגינו רוח קרב והשבת מלחמה בזמן אמת.
ללא שום טיפת ציניות.
בנוסף,כשהייתי מגיע לאוסישקין ורואה את הצהוב ואת הבנקאי המנוח בזוית עיני,הההרגשה היתה כשל אריה רעב,שמריח בשר צבי טרי.
באולם הזה הייתי מאוד קרוב להעצר ולקבל תיק במשטרה,לאחר שאי יכולת לשלוט על עצמי כמעט גרמה לנוזלים שבפי לטוס לפרצוף של הבאסטון בעודו מוציא חוץ,ולמנוסת אמוק מפני השוטר שקלט אותי והבלעות בתוך חומת מגן של 2000 משוגעים.
זה בסדר,חוק התיישנות כלשהו.אפשר כבר לספר.
כמה כוח היה לאוסישקין,כמה עוצמה היתה להפועל ת"א בכדורסל,למרות שתמיד הכדורגל תמיד היה מבחינתי האח הגדול של הכדורסל.
בשנות ה-90 הכדורסל היווה נחמה גדולה,וכל חזרה שלי מהבסיס בסירקין בדרך לבית של סבא בריינס,היתה עוברת באולם אוסישקין-שמעון,תומר,פליישר,ארדיטי,תרדק'יל,שחור והמאמן האשקלוני והאוהד השרוף חיים באבו.
זה כאמור בשנות ה-90 עם דגש על השנתיים שלי כחייל.רק שנתיים פריאל."רק".
אבל זו לא הנקודה-הנקודה היא שמועדון הכדורסל הפועל ת"א שלמעשה הוקם מחדש מליגה ב',הליגה בה משחקות קבוצות כמו אליצור סעד,אליצור עלומים והפועל ניצנים/שער הנגב,המועדון הזה בבעלות האוהדים.100 אחוז בעלות אוהדים,המועדון הזה נמצא בליגה השניה כעת.
ומה שמצפה לנו בשנה הבאה-מאבק איתנים שאמור כך אני מקווה,להסתיים בעליתה של הפועל ת"א המועדון הותיק והענק בבעלות המלאה של האוהדים-לליגה הבכירה בישראל,ליגת העל.
יכול להיות שאם וכאשר נגיע לשם נספוג תבוסות,אבל אני מרגיש שאנחנו בפתחו של משהו גדול שעומד להתרחש.
ולפני שנוכל להסתכל שוב לעיניים של שימון,ולומר: אותנו לא תצליח להרוג כל כך בקלות,הנה אנחנו שוב כאן! לפני זה נצטרך לעבוד קשה מאוד בשנה הבאה.
נכון,הייתי השנה במספר מצומצם של משחקים עקב כך שהעליה היא ודאית והעדפתי לחסוך כסף כי אני גר רחוק וגם כך יש הוצאות רבות גם על הכדורגל,אבל בטח ובטח שאני מרגיש שותף בתור חבר עמותה (גם האבא והאח הגדול) ובעל מנוי שכאמור יותר משמש כקישוט ומקור גאווה בארנק.
ולא-המשחק ההוא מול עמק יזרעאל הוא לא פיצוי על אובדן האליפות הצפוי והריטואלי של הכדורגל,זה דבר גדול ומשמח והיסטורי בפני עצמו.
הפועל תל-אביב בכדורסל בליגה הלאומית.

תסלח לי שאני חוגג על האשכול שלך אבל לי נדמה שאני חי בחלום...אני זוכר שבאחד המשחקים ההזוים של הפועל בלאומית בליידי דייויס דיברתי על רעיון קבוצת האוהדים עם האוהד א.א. והוא אמר ששנים מדברים על זה ואין סיכוי להרים דבר כזה בארץ...
אני חושב שחלקנו התרגלנו לרעיון וחלקנו לוקחים אותו כמובן מאליו.בשיחות ובפגישות הראשונות לא האמנו שנגיע ליותר מ300 צופים וכבר למשחק הראשון הגיעו 700 והיום 300 הוא מספר אוהדים שאנחנו מתאכזבים ממנו.
הגענו ל 1015 חברי עמותה והמספר רק יעלה ויעלה...
השם הפועל תל אביב חזר אלינו
והעתיד נראה טוב מיום ליום
אבל משהו אחד מפריע לי עדיין...אנחנו לא מצליחים להשתחר מהצל של המחלה..לפעמים נדמה לי שאנחנו מתעסקים יותר בדון ובגנב ובשאר החברים...תסתכלו באשכולות בפורומים מה יש יותר דיון על הפועל תל אביב כדורסל או התעסקות בכמה גנב פנאן וכמה שמעון מנצל את האיגוד ועושה מה שבא לו.
אנחנו אימפריה בוא נתחיל להתייחס יותר לעצמנו ופחות למחלה.
אני לא אומר שצריך לשבת ולשתוק על העוולות של הצהובים אבל אנחנו חייבים לזכור שאנחנו יותר חשובים מכל החולאים של הכדורסל הישראלי ואם נתרכז בעצמנו יותר ממה שאנחנו מתעסקים במחלה נהיה אימפריה בעוד 10 שנים.

רלוונטי מאי פעם.

.

בוא נודה שבמשחקים של הפועל השנה אין יותר מדי עניין.
זכור לי רק משחק אחד העונה שהסתיים בהפרש חד ספרתי, ועוד שניים או שלושה שבשלב מסוים אחרי הרבע הראשון היו עם הפרש חד ספרתי, אז על מה כבר יש לכתוב?
לעומת זאת, המחלה הייתה הינה ותהיה צל גדול על כל הכדורסל הישראלי, לפחות עד שיבוא מישהו (בתקוה הפועל תל אביב) שישלח אותה למקום שבו ייפרדו האוהדים האמיתיים שלה מהעדר (מקום שני ומטה לא באופן חד פעמי).
חוץ מזה היא גם היריבה השנואה ולכן ראויה לכל יחס שלילי אפשרי.
עם כל התקשורת שהמחלה מקבלת גם טבעי שיהיה מה לכתוב עליה.

השאלה היא מה אנחנו יותר...
שונאים את המחלה
או
אוהבים את הפועל
?

.

דבר ראשון, אין סתירה בין הדברים.
דבר שני, אני בטוח שגם במקרה הנדיר שנצחון של הגרמנים ישרת את המטרה שלנו רוב הקהל יהיה באופן חד פעמי בעד נצחון שלהם, למרות שזה לא יפחית מהשנאה והבוז שרוחשים לדבר הצהוב המטונף הזה.

ברור שאין סתירה
השאלה היא מה סדר העדיפויות...

אז נראה לי שאפשר להגיד בשקט שהאינטרסים של הפועל והאינטרסים של הגרמנים לא יחפפו בקרוב, וספק אם יחפפו אי פעם, אלא אם באמת פנאן יצליח לקחת את מכמבי איתו (מבחינה כלכלית ו/או משפטית).

לאור החגיגות כל פעם שמגדל מנצחים את מכמבי
אני די בטוח שהתשובה היא שבכדורסל הרבה אנשים(שמציגים את עמצם בדיוק להיפך) הם יותר שונאי מכמבי מאשר אוהדי הפועל(ובכדורסל אגב, אני מבין את זה לגמרי).

עוד מעט האימפריה תכה שנית.

מאז תחילת שנות ה70 אנחנו חיים בצל התסכול מ"ההם"...
באיזהשהו שלב השנאה אליהם הפכה לחלק גדול באהדה להפועל, קחו לדוגמא את עונת 2007/08- מי כאן לא השתולל מאושר אחרי האליפות שחולון לקחה מהם בשנייה האחרונה, איך צסק"א אכלה אותם וכן, גם מהקאמבק של מגדל... בשבילי לראות את כל זה היה כמו זכייה בתואר
דרך אגב- היום פתחתי את מוסף הספורט של ידיעות (אם אני לא טועה, אולי מעריב לא זוכר כבר) ובפינת "השבוע לפני" סיקור על ה25 הפרש. להיזכר ולהתמוגג.

אפשר לעשות על זה דיון פילוסופי. נראה לי שצריך למצוא את מי שהקים את האתר 'מכמבי לא קיימת' (חייבים להחזיר את האתר הזה!!!) ושהוא יענה על השאלה הזאת...